לחינוך יש משימה עליונה: לגדל דור שיודע לחלום מחדש | אלון פוטמן

המאמר, שנכתב על ידי אלון פוטרמן, עוסק במשימת החינוך בישראל על רקע מלחמה מתמשכת, חטופים ומשבר אמון ציבורי. הכותב טוען שפתיחת בתי הספר היא סמל לעמידה מוסרית ויצירה, ומדגיש שהחינוך הוא תרגול מתמיד של חירות – הן חופש מכפייה ושלטון והן היכולת לבחור וליצור עתיד. המערכת אינה יכולה להשיב חטופים או לעצור טילים, אך היא יכולה לשמש חומת מגן אזרחית המעניקה יציבות. הכותב מדגיש כי דגל אחד יכול להכיל מורכבויות ודעות שונות, וכי ערכים אנושיים ולאומיים אינם מתיישבים תמיד בשלום, למשל ביטחון על חשבון חירות, או שחרור חטופים במחיר עתידי כואב – מחיר שלדעתו נכון לשלם. הוא מבקר הבטחות לאחדות מושלמת כ"אשליה" המדכאת ריבוי קולות. תפקיד החינוך הוא להכשיר את הילדים לשאת סתירה, לחיות במתח ולהקשיב לקולות שונים, כשהמורה הוא מתווך של ריבוי אמיתות. גם ההורים נדרשים לחנך בבית לדיאלוג, לאומץ לשאול, לרגישות ולאמונה שישראל חיה דווקא בזכות יכולתה לנהל מחלוקת. המאמר פונה לתלמידים כנושאי העתיד, ומעודד אותם לסקרנות, ויכוח אינטלקטואלי ויצירה כפעולות התנגדות לאדישות וכאב. הוא מסכם שפתיחת שנת הלימודים היא הכרזה על בחירה בחיים של חירות, וכי ביכולתנו להבטיח שילדינו יגדלו עם התודעה ש"אין אמת אחת, אין תשובה אחת, ואין עתיד שנקבע מראש".