אין אלוהים בשמי עזה

המאמר, בעל אופי פואטי ונבואי, מציג גינוי חריף וחד-צדדי לפעולות ישראל בעזה, תחת הכותרת "אין אלוהים בשמי עזה". הוא מאשים ישירות טייסים, מפקדים, פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי צבא דתיים ב"חילול צלם אדם" ובשפיכות דמים, ומשווה אותם לדמויות מקראיות שליליות כמו קין, עשו ושמעון ולוי. המאמר מתאר את הפעולות הישראליות כמעשי רצח טהורים, ללא כל התייחסות להקשר ביטחוני או למורכבות הסכסוך, ומדגיש את סבלם של הקורבנות בעזה ("יתומים", "אבלים", "עוללים"). הוא משתמש בשפה רגשית ודתית עזה כדי להביע זעזוע מוסרי עמוק, ומסיים בקללה חריפה המנבאת גמול לאלה ששפכו דם, בטענה שאלוהים כבר אינו קיים בעזה אלא נקבר תחת חורבותיה, ורק האדם יבקש את דם הקורבנות.