רעייתי האהובה איננה, וגם בימיה האחרונים היו חיוך ואור על פניה

המאמר הוא הספד אישי מאת פרופ' אריה אלדד לרעייתו המנוחה, אליאורה אלדד, שנפטרה לאחר 52 שנות נישואין. אלדד שוזר את סיפור חייהם האישי בנרטיב הלאומי-ציוני, החל משושלת יוחסין המגיעה ליהושע שטמפפר, ממייסדי פתח תקווה, ולתלמידי הגר"א שעלו לצפת. הוא מתאר את נישואיהם בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי המשוקם ברובע היהודי לאחר מלחמת ששת הימים, את שירותו במלחמת יום הכיפורים ובמקומות כמו בקעת הירדן ואופירה, ואת הקמת ביתם בכפר אדומים שביהודה ושומרון. אלדד מדגיש את גידול כפר אדומים מ-30 משפחות ליותר מ-5,000 יהודים, ואת הגידול הדמוגרפי הלאומי מ-6,000 יהודים לפני 200 שנה ליותר מ-7 מיליון כיום, כהוכחה להצלחת המפעל הציוני. הוא מתאר את אליאורה כגיבורה שקטה שתמכה בו לאורך השנים, גידלה את חמשת ילדיהם ונכדיהם הרבים, ונשאה את מחלתה ואת דאגות המלחמה באומץ, כחוליה "מחושלת פלדה" בשרשרת של חלוצים, חולמים ולוחמים שבנו את הארץ.