הסכמי אברהם: האור שבקצה המנהרה או הסכנה הגדולה ביותר לישראל?

הסכמי אברהם, שנחתמו בספטמבר 2020, סימנו פריצת דרך היסטורית ביחסי ישראל-ערב, ניפצו את הטאבו הפלסטיני כתנאי לנורמליזציה ויצרו מסגרת לשיתופי פעולה ביטחוניים, צבאיים ומודיעיניים נגד האיום האיראני, תוך הסתמכות על ארה"ב. ההסכמים קידמו גם מודרניזציה כלכלית אזורית עם שיתופי פעולה בסחר, תעשייה, אנרגיה וטכנולוגיה, כדוגמת יצוא ביטחוני ישראלי של 14.8 מיליארד דולר למדינות ההסכם ב-2024 וזינוק בסחר עם איחוד האמירויות. הם הניחו תשתית לאינטגרציה גיאו-כלכלית וטכנולוגית בהובלת ישראל וארה"ב, במטרה לבלום את השפעת סין. עם זאת, המאמר מזהיר מפני שבריריות ההסכמים בטווח הארוך: סקר מ-2024 מצא התנגדות גורפת (84%) של הציבור הערבי להכרה בישראל. המלחמה בעזה, היעדר התקדמות בסוגיה הפלסטינית, כוונות סיפוח בגדה המערבית והתחזקות האיום החות'י, מחריפים את המתיחות ומגבירים את הביקורת האנטי-ישראלית. בנוסף, התחרות הגיאופוליטית בין בייג'ינג לוושינגטון ומדיניות המכסים של טראמפ (15% על ישראל וירדן, 10% על מדינות המפרץ) פוגעות באמינות ארה"ב ומאיימות על הישגי ההסכמים, ומחייבות את ישראל ושותפותיה "לחשב מסלול מחדש".