הדימוי של ישראל כמי שיכולה תמיד להפעיל כוח כרצונה, בלא גבולות, התגלה כאשליה

המאמר מנתח את הדימוי של ישראל כמעצמה שיכולה להפעיל כוח ללא גבולות, וקובע כי דימוי זה התגלה כאשליה. הוא מבקר בחריפות את בנימין נתניהו, בטענה שהוא מזלזל במושג "אסטרטגיה" וכי מטרתו העיקרית מאז 2020 היא הישרדות פוליטית ואחיזה בשלטון בכל מחיר. המאמר מתאר את נתניהו כפועל בשיטות מניפולטיביות וללא חרטה, וטוען כי לאחר טבח 7 באוקטובר, הוא התאושש וגיבש טקטיקות הישרדות חדשות, כולל מדיניות לוחמנית והרחבת גבולות המדינה. המאמר מפקפק ביעילות מדיניות ההתנקשויות, במיוחד לאור ניסיון ההתנקשות הכושל בצמרת חמאס בקטאר. הוא מטיל על נתניהו אחריות למחדל 7 באוקטובר, בטענה שהתעלם מאזהרות והחריף את הקרע הפנימי. לטענת המאמר, ישראל כשלה בתרגום הישגים צבאיים לתוצאות אסטרטגיות בשל סירובו של נתניהו להתפשר מדינית, שכן המשך המלחמה והכאוס משרתים את הישרדותו הפוליטית ומבטיחים את יציבות ממשלתו באמצעות ברית עם סיעות הימין המשיחי.