בניגוד לפרסומים, ראש המוסד דדי ברנע לא "סירב פקודה"

המאמר מפריך את הדיווח ב"וושינגטון פוסט" לפיו ראש המוסד דדי ברנע "סירב פקודה" בנוגע לחיסול בקטאר, ומבהיר כי ברנע התנגד בתוקף לפעולה בעיתוי הנוכחי מתוך חשש שתטרפד עסקה פוטנציאלית להחזרת חטופים, שכן ראשי חמאס הגיעו לדיון בדוחא והייתה צפויה תשובה של "כן, אבל". המוסד העריך שניתן להגיע לעסקה מתוך תשובה זו, וכי חיי החטופים הם "פצצות מתקתקות" ולא ראשי חמאס. לעומת זאת, השב"כ, שלא רואה בקטאר מתווכת הוגנת ומעדיף את מצרים, דחף לחיסול מתוך אמונה שיסיר מתנגדי עסקה ויטלטל את המערכת לכיוון עסקה כוללת. המאמר מציין כי אי-השתתפות המוסד בפעולה, וה"הפללה" שבוצעה ע"י השב"כ, היא כמעט חסרת תקדים. בנוסף, נטען כי העובדה שבשב"כ מכהן ממלא מקום עלולה להוות בעיה, שכן הוא עלול "להתקפל" בפני רצון ראש הממשלה בניסיון לרצותו ולקבל מינוי קבע, גם אם בתת-הכרה. המאמר מסכם כי ישראל יצאה לתקיפה "היסטורית וחסרת תקדים" בשטחה של מדינה שאינה אויב, בעיצומו של מו"מ, ללא מעורבות המוסד, ומגיע למניעיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.