מורה נבוכים: מעמד המורה בשפל וישראל שוב מקימה ועדה

מאחורי ההוצאה התקציבית הגבוהה ביותר לחינוך בישראל ביחס ל-OECD, מסתתרת מציאות עגומה של כיתות עמוסות, שיעור נטישה גבוה של מורים צעירים ושחיקת המקצוע. דוח ה-OECD מציג שישראל מובילה בהשקעה כספית, אך נתון זה נובע מהריבוי הטבעי הגבוה, והכסף מתחלק בין יותר תלמידים, מה שמחייב העסקת מורים רבים שאינם בנמצא. ישראל מדורגת במקום השני בצפיפות הכיתות (מעל 30 תלמידים לעומת ממוצע של 20), וכ-20% מהמורים עוזבים בתוך חמש שנים. הבעיה המרכזית אינה תקציבית בלבד, אלא קריסת מעמד המורה. תוכנית "עמיתי הוראה" של משרד החינוך, המשלבת מומחים מהתעשייה והאקדמיה ללא הכשרה פדגוגית, נתפסת כ"אלתור מסוכן" ו"פלסתר" הפוגע במעמד המורה. המאמר קורא להשקיע בהכשרת מורים במסלולים הסדירים, שהם עמוד השדרה של המערכת, במקום ב"קבוצות לווין" זמניות. נמתחת ביקורת על הקמת ועדות חוזרות (כמו ועדת שפירא שהמלצותיה לא יושמו) במקום קבלת החלטות קריטיות. המאמר מציג את אסטוניה כמודל למדינה שבה המורה נתפס כנכס אסטרטגי, וקורא להחזיר את ההוראה למקצוע נחשק ויוקרתי ולהציב את החינוך בראש סדר העדיפויות הלאומי, כפי שהיה בישראל בשנות ה-50 וה-60.