אחת ולתמיד: מדוע שלא נמדוד את ביצועי מערכת החינוך?

המאמר קורא למדוד באופן שיטתי את ביצועי מערכת החינוך בישראל, בדומה למדידת קרנות פנסיה או מערכות ביטחון. הכותב טוען כי תלמידי היום יהיו מנהיגי העתיד, אך המערכת הנוכחית כושלת למרות מאמצי מורים מסורים, כפי שמעידים נתוני מיצ"ב נמוכים ושכר מורים נמוך. הוא מדגיש את חשיבות החינוך כ"כיפת ברזל פדגוגית" לאיומים עתידיים, ומקשר בין איכות החינוך לביטחון הלאומי (בוגרי יחידות עילית) ולצמיחה כלכלית (תמ"ג). המאמר מבקר את חוסר השקיפות וההתעלמות מהשקעה קריטית זו, וקורא ללמוד ממגזרים אחרים, כולל המגזר הערבי המוביל בזכאות לבגרות, במקום לפטור זאת בטענות על רמאות. הוא מציע להקים גוף ממשלתי שימדוד ביצועים ויספק נתונים שקופים לציבור, בדומה למודלים מהמגזר הפרטי, ומבקר את העיסוק בנושאים פוליטיים "קלים" על חשבון טיפול שורש בחינוך.