דוד זיני לא יעז

המאמר דן במינויו של דוד זיני לראש השב"כ, ומדגיש כי למרות עברו הצבאי הנקי והראוי, נאמנותו חייבת להיות נתונה אך ורק למדינת ישראל ולחוקיה, ועליו להגן על הדמוקרטיה גם מפני אלו שמינו אותו. המאמר מזהיר את זיני מפני ניסיונות של בנימין נתניהו וחברי ממשלתו להפוך את השב"כ לכלי פוליטי לריסוק מתנגדים, ומציין כי הוא נכנס לתפקידו לאחר "טראומת אוקטובר הנורא וטראומת ההפיכה המשטרית". נטען כי נתניהו יבקש להגביל כלי תקשורת ולכלוא מפגינים, וכי הממשלה תבחן את זיני כ"נאמן או בוגד". המאמר מזכיר את פרשות "קטארגייט" ו"פרובוקציות של אנשי בן גביר" כמבחני נאמנות ראשונים. הוא מזהיר שאם זיני יפר את חובת הנאמנות למדינה, הוא ימצא מולו התנגדות ארגונית ואזרחית חסרת פשרות, כולל "מאות אלפי אזרחים זועמים ומדממים" והפגנות ענק, לצד תגובה בינלאומית קשה. המאמר מסכם שזיני ראוי לתפקיד, ובלבד שיבחר באופציה הממלכתית ויגן בגופו על הדמוקרטיה הישראלית, בדומה לרוני אלשייך, יורם כהן ואביחי מנדלבליט שבחרו בנאמנות למדינה.