נאמן לצה"ל

הרמטכ"ל אייל זמיר, שנכנס לתפקידו בעיצומה של מלחמה אזורית, נדרש להיות "רמטכ"ל התקפי" אך התנגד לכיבוש עזה בשל עייפות חיילים, מגבלות כוח, היעדר מהלך מדיני וסכנה לחטופים ולחיילים. התנגדותו זו הובילה לביקורת חריפה מצד שרים בממשלה, כולל בצלאל סמוטריץ' ויאיר נתניהו, שכינו אותו בציניות והאשימו ב"ניסיון הפיכה". המאמר מתאר את זמיר כנאמן לצבא, מודע להשלכות הבינלאומיות ולסכנת פשעי מלחמה, ומנווט בין מחויבותו להשבת חטופים לבין הובלת מבצעים כמו "מרכבות גדעון ב'" שנתניהו מתעקש עליהם, למרות חוסר התוחלת הנתפסת בהם.