שואב כוח מהתקווה
המאמר דן בשבירת פרדיגמות בשנתיים האחרונות, בדגש על תפקידן הגובר של נשים, החל מגבורת טנקיסטיות ב-7 באוקטובר ועד לתובנות של פאנליסטיות. הוא מתמקד בתנועות האמהות הנוכחיות, הכוללות את "אימא ערה", "אימהות בחזית" ואחרות, הפועלות להשבת החטופים, סיום המלחמה וגיוס שוויוני. המאמר מתאר את המלחמה ככזו ש"איבדה את תכליתה" וגורמת ל"אבדות כבדות מבית ובידוד בינלאומי בלתי נתפס". הוא מדגיש את כוחן של האמהות ככוח עוצמתי וסוחף, המבטא רגש במציאות קהת חושים, ומזכיר את הצלחת תנועת "ארבע אימהות" בעבר. המאמר מציג את קולן של האמהות לא רק כזעקה מוסרית אלא כ"אלטרנטיבה פוליטית ממשית", ומסיים בקביעה שמנהיגות אמיתית נמדדת ביכולת להציע תקווה ולא בעוצמת האש.
תגובות (0)
יש להתחבר כדי להגיב
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!