מקרון יכול לשווק את הוועידה כהצלחה, אך מי שבלט בהיעדרו הוכיח את חולשתה

ועידת שתי המדינות, בהובלת צרפת וסעודיה, שנפתחה בעצרת הכללית של האו"ם, הסתכמה במחוות סמליות בלבד למרות הצהרות מנהיגי העולם כי "חיי הפלסטינים לא חשובים פחות". המאמר מציין כי מנהיגים רבים הצהירו על הצורך לפעול נוכח צעדי ישראל בגדה המערבית (איומי סיפוח, אלימות מתנחלים) והמצב בעזה (הרג, גירוש, הרעבה), אך ה"מעשה" הסתכם בהכרה מילולית במדינת פלסטין, בעיקר על ידי מדינות קטנות. נשיא צרפת מקרון, שהוביל את המהלך, הדגיש שישקול פתיחת שגרירות רק לאחר שחרור חטופים והפסקת אש, מה שמעיד על יעילות "הנרטיב הישראלי" המקשר הכרה לחמאס. יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, שיזם את המהלך, בלט בהיעדרו מהוועידה, מה שהעצים את תחושת ההחמצה. נאום יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, שהבטיח רפורמות ונטש את תשלומי "לאסירים ולשהידים", תואר כ"מכמיר לב" אך וירטואלי, בדומה למדינה שאותה הוא מייצג, כאשר הוא אף לא הורשה להיכנס לארץ המובטחת או ללחוץ ידיים למכירים. הוועידה הסתיימה בהכרה סמלית בפלסטין, אך המאמר רומז כי המציאות בשטח נותרה ללא שינוי מהותי.