תאונות הדרכים: מחדל לאומי עם מחיר כלכלי חברתי

תאונות הדרכים בישראל מהוות מחדל לאומי מתמשך, הגובה מאות חיי אדם בשנה וגורם להפסד כלכלי של כ-24 מיליארד שקל (1.2% מהתוצר), לפי דו"ח מבקר המדינה וה-OECD. מאז קום המדינה, צי הרכב גדל פי עשרות, אך התשתיות נותרו מאחור, מה שיוצר צפיפות כבישים מהגבוהות בעולם. בעשור האחרון נרשמה עלייה של 16% במספר ההרוגים, בניגוד לירידה של 20% באיחוד האירופי. בשנת 2024 נהרגו למעלה מ-400 בני אדם, שיא של שני עשורים, והמגמה נמשכת גם ב-2025. למרות אישור תוכניות לאומיות ועירוניות, היישום בפועל חלקי ומקוטע, האכיפה מצומצמת, ומוקדי סיכון אינם מטופלים. ישראל מפגרת אחרי מדינות כמו שוודיה והולנד שאימצו את "חזון אפס" (Vision Zero) כבר בשנות ה-90, המעביר את האחריות למקבלי ההחלטות. המאמר קורא לממשלה להציב יעד מחייב להפחתת 50% במספר ההרוגים בחמש השנים הקרובות ולהגיע לסטנדרט ה-OECD עד סוף העשור, באמצעות אימוץ מלא של "חזון אפס", תשתיות בטוחות, אכיפה חכמה, חינוך, רגולציה והשקעה בתחבורה ציבורית. כמו כן, נדרשת אחריות אזרחית, שכן תאונות הדרכים הן גם בעיה של צדק חברתי, עם שיעור נפגעים גבוה יותר ביישובים חלשים. המאמר מסתיים בקריאה להפוך את הכבישים מ"מלכודת למרחב בטוח".