הסוכה רעועה, אבל צריך להיכנס אליה: למה אסור לפסול את מתווה טראמפ

המאמר, פרשנות מאת אהוד יערי, קורא לישראל לקבל את "מתווה טראמפ" לסיום המלחמה בעזה, למרות חסרונותיו. הוא מתאר את המתווה כ"נוסחה כמעט אופטימלית" ו"דרך החוצה" מהמציאות הכואבת, ומדגיש כי "החטופים מונחים על השולחן". המאמר דוחה בתוקף "פנטזיות מסוכנות" של הימין הישראלי, כמו ממשל צבאי בעזה, חידוש גוש קטיף או הגירה המונית של פלסטינים. הוא מציין לחיוב במתווה את שחרור מיידי של כל החטופים, אי-נסיגה מיידית של צה"ל, פירוק תשתית חמאס והיעדר תפקיד עתידי לארגון. המתווה מזכיר מדינה פלסטינית כ"חזון רחוק" שיתממש רק שנים רבות לאחר שיקום הרצועה ו"רפורמה" ברשות הפלסטינית. הוא גם מציין אימוץ גישה של ממשל מעבר טכנוקרטי פלסטיני בפיקוח בין-לאומי בדרום הרצועה, כאיום על חמאס אם יסרב. המאמר מודה שיש פער בין המילים למציאות, אך טוען שישראל אינה יכולה להחמיץ את ההזדמנות, וכי אין להיבהל מאזכור מדינה פלסטינית רחוקה. הוא מבקר את מי שבונה על סרבנות חמאס, בטענה שהארגון נתון במצוקה ולא יוכל לסרב ליוזמה שזוכה לתמיכת מדינות ערב. המאמר מסכם בקריאה נחרצת להיכנס ל"סוכה הלא בנויה" של המתווה, תוך ציפייה לקשיים, ומדגיש כי צה"ל יישאר ככוח גיבוי אם המערכת הבין-לאומית לא תפעל כהלכה.