המקארתיזם חזר?

המאמר טוען כי ממשל דונלד טראמפ, בקדנציה השנייה שלו, נוקט בשיטות המזכירות את תקופת המקארתיזם ו"הבהלה האדומה" של שנות החמישים בארה"ב, במטרה להשתיק מתנגדים. נטען כי הממשל משתמש בכלים מדינתיים, כולל איומים על כלי תקשורת, תביעות השתקה, קיצוץ תקציבים לאוניברסיטאות ליברליות וניהול רשימות שחורות של מרצים. המאמר מציין כי לאחר רצח צ'ארלי קירק, בכירי ממשל, כמו סגן הנשיא ג'יי.די ואנס וסטיבן מילר, ניצלו את האירוע כדי להשחיר ארגוני שמאל ולנקום ב"תנועת הטרור המקומית". מומחים למשפט חוקתי, כמו ארווין צ'מרקינסקי, מאשרים את האנלוגיה לעידן מקארתי, ומצביעים על דוגמאות כמו תביעת הדיבה של טראמפ נגד "הניו יורק טיימס" והשעייתו הזמנית של ג'ימי קימל מ-ABC, עם איומים על רישיון השידור של הרשת. המאמר מדגיש כי המתקפות של טראמפ התפתחו מהסתת המונים להשתלחות מתואמת נגד מוסדות, וכי הוא מנסה לעצב מחדש מוסדות תרבותיים בדמותו, כולל מינוי עצמי ליו"ר מרכז ג'ון פ. קנדי לאמנויות הבמה. וולטר אולסון מציין כי טראמפ מעוניין לשלוט בתשומת הלב הציבורית ולייבש מוקדי כוח חלופיים, וכי איומיו משמעותיים יותר מאלו של מקארתי בשל היותו נשיא. קליי רייזן מוסיף כי כיום רודפים את כל מי שאפשר לכנות "Woke", בדומה לכניעה הציבורית בפני "הבהלה האדומה" בעבר.