מה יהיה חלקם של צה"ל ומערכת הביטחון ביישום ההסכם המתגבש?

המאמר מנתח את ההשלכות הביטחוניות של הסכם הפסקת האש המתגבש, הכולל השבת חטופים, פירוק חמאס מנשקו וגירושו, והעברת הלחץ הבינלאומי אליו. הוא מעלה חששות כבדים לגבי סעיפי "היום שאחרי" בעזה, ובפרט שואל מי יבצע בפועל את פירוק חמאס והשמדת תשתיות הטרור (סעיף 13). המאמר מטיל ספק באמינות ערבויות מצרים וירדן לקיום התחייבויות חמאס, תוך אזכור הברחות נשק בעבר (סעיף 14). סעיף 15, העוסק בהקמת כוח ייצוב בינלאומי בעזה לאימון כוחות משטרה פלסטיניים ואבטחת גבולות, מושווה להסכמי אוסלו, ומוזהר כי אין ערובה שלא יפנה את נשקו נגד ישראל. בנוסף, המאמר מביע דאגה מתפקידו העתידי של צה"ל, שיצטרך לעבור מעמדות התקפה להגנה ולהפוך ל"מגן אנושי" בין עזה לעוטף, תוך אזכור כישלונות אוגדת עזה בעבר. הטון הכללי מבטא ספקנות עמוקה ביכולת ההסכם להבטיח את ביטחון ישראל לטווח ארוך.