"אנשים נהדרים נרתמו מהיום הראשון, אבל ככל שחולף הזמן אנחנו מזהים קהות חושים"

פרופ' יובל חלד, בן זוגה של אימה של התצפיתנית נעמה לוי ששוחררה מהשבי בינואר, מתאר את תחושת המועקה והקושי המתמשכים גם לאחר שחרורה, ואת המחשבה על שהותם של החטופים במנהרות חמאס שאינה מרפה. חלד מדגיש כי מעגל הסבל כולל גם "מעגלים נוספים" של משפחות החטופים, שקופים לרוב הציבור. הוא חווה את המאבק מ"קרבה-מרוחקת" ונתקל ב"אטימות מוחלטת" מצד גורמים מסוימים ובקושי לשנות את "הקו של מקבלי ההחלטות". כמומחה לפיזיולוגיה ויועץ במטה משפחות החטופים, הוא מזהיר כי מצבם הגופני של החטופים קריטי והם בסכנת חיים מיידית עקב עינויים, אובדן מסת גוף ותנאים קשים במנהרות. לוי עצמה תיארה בעצרת האו"ם את האימה והקושי בשבי, כולל מחסור בחמצן וריח עובש. חלד מציין כי הזמן מקשה על המאבק ומוביל ל"קהות חושים" בציבור וגם בקרב המנהיגים. הוא קורא ל"הסכם באופן מיידי" להשבת החטופים, ומדגיש כי למרות האושר שבחזרה, השמחה שוקעת והפצע אינו מגליד לגמרי, והדאגה מלווה את המשפחות לאורך שנים.