משכירי דירות על הכוונת של רשות המסים

המאמר עוסק במחלוקת בין בעלי דירות להשקעה לבין רשות המסים בנוגע לסיווג הכנסות משכר דירה כהכנסה פאסיבית (במסלול מס מופחת של 10%) או כ"עסק" (במס שולי של עד 50%). בעבר, פסק דין של בית המשפט העליון מ-2018 (פרשת בירן ולשם) קבע כי השכרת 20 דירות ומעלה היא פעילות עסקית. לאחרונה, פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מ-2024 (פרשת ד"ר גדליה שטרן) הוריד את הרף ל-12 דירות בלבד. רשות המסים ניסתה בעבר לעגן טיוטת חוזר שקבעה מדרג כמותי (10 דירות ומעלה כ"עסק"), אך זו נגנזה. המצב המשפטי כיום אינו ברור, אך המגמה היא להעלות את משקל המבחן הכמותי, כאשר נקודת הסיכון מתחילה כבר בעשר דירות. המאמר מציין כי מדיניות זו מתעלמת מהמציאות הכלכלית ויוצרת תוצאות מעוותות, כמו מיסוי גבוה לבעל 10 דירות קטנות לעומת מיסוי נמוך לבעל 3 דירות יוקרה, מה שפוגע בחלוקה הוגנת ומעודד צעדים מלאכותיים. בעלי דירות, במיוחד אלו המחזיקים בעשר דירות ומעלה, נדרשים לתכנון מס מדוקדק בשל חוסר הבהירות ועמדתה המרחיבה של רשות המסים.