אמילי דמארי: עמדתי בכותל - ונזכרתי למה אני מאמינה

אמילי דמארי, שורדת שבי חמאס, כותבת טור אישי שנתיים לאירועי 7 באוקטובר, ובו היא משתפת בתחושותיה מאז השחרור וקוראת לאחדות לאומית. היא מתארת את הכאב המתמשך על החברים והאחים שנותרו בשבי בעזה, ואת ההבטחה שנתנה לעצמה לא לשכוח אותם. דמארי מדגישה כי המאבק על החטופים הוא מאבק עבור כל העם, על ערבות הדדית ועל היכולת להישאר עם אחד. היא מציינת כי דווקא מתוך הייאוש במנהרות חמאס, הבינה את משמעות "אהבת ישראל" ואת חשיבות האחדות מעבר להבדלים פוליטיים או דתיים. עמידה בכותל המערבי וצפייה בעשרות אלפי מתפללים חיזקה את אמונתה בעם הישראלי, המסוגל לקום שוב ושוב מתוך ההריסות. היא קוראת לציבור לא להיות אדיש, לא לשכוח את שמות החטופים, ומפצירה בהם להחזיק מעמד, שכן עם שלם נלחם ומחכה להם. הטור מסתיים בתקווה להחזרת כל החטופים הביתה.