החופש שלי הוא מתנה יקרה, שבאה עם אחריות | נגה וייס
נגה וייס, שורדת השבי מקיבוץ בארי, משתפת בטור אישי את מסע השיקום הפיזי והנפשי שלה מאז שחרורה מהשבי בעזה לאחר 50 ימים. היא מתארת את הקלה על השבת גופת אביה, שנהרג ונחטף, אך גם את תחושת הריקנות והאשמה כל עוד חטופים אחרים עדיין בעזה. וייס מדגישה כי חירותה אינה שלמה ומלווה באחריות לדבר ולזעוק למען אלה שטרם שבו, וקוראת לא לוותר או לשתוק עד שכולם יחזרו, בין אם לחיק משפחתם ובין אם לקבורה מכובדת בארץ ישראל. היא מציינת שהשיקום הוא תחילת הדרך בלבד, וכי היא חיה בשני עולמות – החיצוני המתקדם והפנימי שבו הזמן עצר.
תגובות (0)
יש להתחבר כדי להגיב
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!