כמו ביום הטבח עצמו, גם ביום הזיכרון המדינה נעדרה — והאזרחים לקחו אחריות
ביום הזיכרון לשנתיים לטבח שבעה באוקטובר, המאמר מדגיש את היעדרות המדינה ואת לקיחת האחריות על ידי האזרחים. בני משפחות נרצחי מסיבת הנובה התכנסו באתר ההנצחה ביער רעים, כשהם מתייפחים ומתמודדים עם כאבם, תוך תחושת מחנק בשל התעלמות הממשלה. רק שני חברי קואליציה התייחסו ליום האבל במהלך החג, בעוד שראש הממשלה נתניהו התייחס רק שלוש שעות לאחר צאת החג, בניגוד למהירות תגובתו במבצעים צבאיים. עשרות יוזמות אזרחיות מילאו את החלל, כולל דקת דומייה ארצית ושיפוץ פינות זיכרון. משפחות שכולות, כמו רפי שמעוני ואורלי אפרים, סיפרו על כאבן ועל מאמציהן להנציח את יקיריהן. בניגוד לשנה שעברה, אז הפיקה השרה מירי רגב טקס ממלכתי, השנה לא תוכנן טקס כזה ל-7 באוקטובר, והטקס הממלכתי נדחה לתאריך העברי. החברה האזרחית, באמצעות ארגון "קומו", הפיקה טקס מרכזי בפארק הירקון ששודר בעשרות מוקדים, למעט ערוץ 14 ששידר תוכנית חג. המאמר מסכם כי שנתיים אחרי הטבח, נדמה שמדובר בשני יקומים נפרדים – הציבור המתאבל והממשלה המנותקת.
תגובות (0)
יש להתחבר כדי להגיב
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!