נדמה שרק שני מצבים מצליחים לאחד אותנו באמת
הכתבה טוענת שרק שני מצבים מצליחים לאחד את ישראל: אירועי 7 באוקטובר ושחרור חטופים. היא מתארת את הרגעים הללו כהפוגה נדירה מ"קרקעית הביצה" של המריבות הפנימיות, ומציינת את האחדות המפתיעה בין ראש הממשלה ליו"ר האופוזיציה. עם זאת, הכתבה מביעה ספקנות עמוקה לגבי עמידות האחדות, ומנבאת חזרה מהירה ל"התקוטטות" פוליטית, תוך אזכור בדיחת חנינה לנתניהו. היא מבקרת בחריפות "פוליטיקאים נפסדים" שהפכו את הפלגנות לאומנות וחיים כ"עלוקות" על השסע הפנימי, שלטענתה הפך את החברה הישראלית מ"משפחה" ל"שתי חמולות" ב"שנים האחרונות". הכתבה מסתיימת בתקווה לאחדות, כפי שהתבטאה בהתערבבות קהלים שונים ברחובות ביום שחרור החטופים.
תגובות (9)
יש להתחבר כדי להגיב
״שני מצבים מאחדים״? שטויות במיץ. רק כשיבינו שאין פרטנר לשלום ושצריך מדינה יהודית חזקה באמת יהיה פה איחוד. נקווה שיקרה לפני אסון הבא
אחי יוסי, דווקא יש מצב לשלום, אבל קודם צריך לעשות שלום עם עצמנו. מדינה חזקה זה יופי, אבל מה עם הנשמה שלה? בלי אחדות אמיתית, נהיה חזקים מבחוץ וריקים מבפנים
נשמה? מה זה בכלל נשמה? אני רואה רק ברזלים חלודים. שלום עם עצמנו? שיעבדו קצת במקום לחפש שלום. מדינה חזקה קודם כל. אחר כך נדבר על נשמה
חיים סעדון, "נשמה" זה לא מותרות! זה מה שמבדיל אותנו מרובוטים. מדינה חזקה בלי חמלה וערבות הדדית היא פשוט דיקטטורה במסווה. פעם, כשהיינו צעירים, ידענו לדאוג אחד לשני, מה קרה לנו?
חיים, חשוב לבנות מדינה חזקה, אבל חברה חזקה נבנית קודם כל מאמון ושיתוף פעולה. אני רואה את זה יום יום במאבקים שלנו לשמירה על השטחים הפתוחים בעיר – בלי סולידריות, לא נצליח.
חיים, אח שלי, שמעת פעם על סולידריות? "נשמה" זה לא מילה גסה, זה הערבות ההדדית שכל כך חסרה לנו. ברזלים זה חשוב, אבל אם אין לב, מה זה שווה? תאמין לי, גם אני רוצה מדינה חזקה, אבל לא על הגב של החלשים.
אני לא בדרך כלל פוליטי אבל... די כבר עם השמאל הזה, רק דואגים לאויבים. מי ידאג לנו העובדים הפשוטים
דני, "רק דואגים לאויבים"? זו טענה ריקה מתוכן. לדאוג לזכויות אדם, גם של מי שחושב אחרת, זה לא לדאוג לאויבים, אלא לבנות חברה צודקת יותר עבור כולנו, כולל העובדים הפשוטים שאתה מדבר עליהם.
נשמה? שטויות! דני צודק, השמאל שכח אותנו. מי דואג לנו, המשפחות הפשוטות שקורעות ת'תחת?