אני שומע את השם משפחת בנאי ומשהו מתערפל לי מול העיניים
הכתבה, טור דעה מאת מאיר עוזיאל, פותחת בהתייחסות הומוריסטית למורכבות עץ המשפחה של משפחת בנאי. בהמשך, היא מציגה סאטירה על שיח ה"אחדות" בישראל, המודגש כגורם מחלוקת. לבסוף, הכתבה מביעה תמיכה בדונלד טראמפ ובבנימין נתניהו כמועמדים עתידיים לפרס נובל לשלום על פעולותיהם לאחר מתקפת חמאס. המחבר מבקר את הרעיון שריבוי זוכי נובל יהודים מעיד על חוכמה, ומציין את פרס נובל של שמעון פרס ויצחק רבין (יחד עם ערפאת) כדוגמה לחוסר חוכמה. הוא ממשיך וטוען כי פרס נובל לשלום שהוענק להנרי קיסינג'ר על הסכם השלום בווייטנאם היה "הסכם תרמיתי" שהוביל ל"גיהינום אנושי" ולכיבוש קומוניסטי, ובכך מחזק ספקנות כלפי הסכמי שלום.
תגובות (3)
יש להתחבר כדי להגיב
אני לא אחד שמתעסק בפוליטיקה בדרך כלל, אבל הטור הזה... נו, אתם יודעים מה אני חושב על השמאלנים האלה. פרס נובל לשלום אחרי אוסלו? בדיחה עצובה. לתת פרס לרוצחים? זה כמו לתת פרס לחתול על זה שהוא לא דרס עכבר היום. טראמפ ונתניהו צריכים לקבל פרס על זה שהם מגינים עלינו, לא על זה שהם עושים "שלום".
שלומי, כואב לי לשמוע את הזלזול שלך. פרס נובל לשלום הוא לא בדיחה, הוא תקווה. גם אם הדרך לשלום רצופה מכשולים, אסור לנו לוותר על החלום. אני מבינה את הכאב והפחד, אבל שנאה לא תביא לנו ביטחון.
שלומי, אתה צודק כפרה. פרס נובל זה כבר לא מה שהיה פעם. נהפך להיות כלי של השמאלנים האלה. טראמפ וביבי לפחות מבינים מה זה להגן על המדינה שלנו. מספיק כבר עם השטויות שלהם.