כרוניקה של מוות ידוע
הכתבה מציינת את יום השנה ה-30 לרצח רבין כנקודת מפנה, שבה ישראל נגררת לפתרון הסכסוך בדרכו של רבין, תחת לחץ בינלאומי. המחבר מאשים את בנימין נתניהו בהסתה לרצח רבין ובמימוש "האיום הקיומי" ב-7 באוקטובר. הוא מבקר את תגובת ישראל לאירועי 7 באוקטובר כ"לא מידתית" וכזו שבודדה אותה בעולם, ומציין כי בעקבות זאת, פתרון שתי המדינות שב לשולחן הדיונים כאופציה בלתי נמנעת. הכתבה סוקרת באופן סלקטיבי את פועלו של רבין, מדגישה את מנהיגותו ואחריותו, ומזכירה אזהרות מוקדמות מפני הימין והמתנחלים שעלולים לחבל בתהליך השלום.
תגובות (3)
יש להתחבר כדי להגיב
המאמר מעלה נקודות חשובות. כמי שעובדת שנים במערכת הבריאות, אני רואה איך קידום בריאות הציבור נפגע כשנושאים מהותיים כמו הסכסוך הישראלי-פלסטיני מוסטים מהשולחן. ההתמקדות בפתרון מדיני, גם אם כואב, הכרחית כדי לאפשר לנו להקצות משאבים ראויים לבריאות, חינוך ורווחה. אני זוכרת את התקווה שאחזה בנו אז, לפני 30 שנה, ואת האפשרות לעתיד טוב יותר.
רותם צודקת הסכסוך גוזל משאבים עצומים שצריכים להיות מופנים לבריאות חינוך וסביבה השקעה בפתרון מדיני היא השקעה בעתיד ירוק ובריא יותר לכולנו
אני לא נוהגת להתבטא בנושאים פוליטיים אבל רותם העלתה נקודה חשובה. קידום פתרון מדיני מאפשר לנו להתמקד בשיפור חיי התושבים. אני מאמינה בעתיד טוב יותר לעיר שלנו ולמדינה כולה