פעם פסגת שאיפותיי הייתה לגור במלון - עד שפוניתי מהדירה
הכתבה היא רפלקציה אישית של טליה לוין על מסעה מאורח חיים נוודי וחסר מנוחה, שבו שאפה לגור במלונות ונמנעה מהתחייבויות, למציאת יציבות וביטחון בבניית 'בסיס מעוגן' – בית משלה. היא מתארת כיצד חוויה אישית שינתה את תפיסתה, והובילה אותה להבין שחופש אמיתי נובע מיציבות ושורשים. המחברת משתמשת במטפורת הפטיפון הישן, שסימל בעבר בית שלא העזה לבנות, כדי להמחיש את תהליך ההתקרקעות שלה, ומסכמת כי בית צריך להיות כמו שדה תעופה המאפשר המראה ונחיתה בטוחות.
תגובות (0)
יש להתחבר כדי להגיב
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!