פוסט-טראומה בשירות המדינה: הרגשתי שאני רק מספר בתור
א', נהג פינוי שלחם בעזה מאז 7 באוקטובר, סובל מפוסט-טראומה שגרמה לו לאבד את עבודתו, חבריו ומשפחתו. הוא חש כי מערכת הביטחון התייחסה אליו כ"מספר בתור" ולא סיפקה לו עזרה, מה שהוביל אותו לשימוש בסמים ואלכוהול. רק לאחר שפנה ל"מרכז אלון לחזרה לחיים", יוזמה פרטית שהוקמה על ידי דורון שבתאי ומאיה מזרחי לסיוע לאלפי מילואימניקים במצוקה נפשית, תעסוקתית וחברתית, החל בשיקום. המרכז מלווה כ-4,000 חיילים ומתמקד באיתור ומניעה, אך מתמודד עם רשימות המתנה בשל חוסר במשאבים. המייסדים מדגישים את חשיבות הטיפול במילואימניקים לתקומת המדינה וקוראים להקמת "מנהלת מילואים" ביחידות השדה, תוך ביקורת על כך שהמדינה מזניחה את המילואימניקים בזמן שהיא מקצה תקציבים גדולים לנושאים אחרים, כמו 6 מיליון שקל לזכר עובדיה יוסף.
תגובות (2)
יש להתחבר כדי להגיב
פעם, כשהיינו צעירים, המדינה דאגה לחיילים שלה. היום, נראה שהערכים השתנו. עצוב לראות איך מפקירים אנשים שנתנו את הנשמה שלהם למען המדינה. צריך לדאוג להם, זה חוב מוסרי.
חיים, אני מסכימה לחלוטין. הסיפור של א' הוא תזכורת כואבת לפער בין הצהרות לבין מעשים. לא יעלה על הדעת שמדינה משאירה את חייליה, אחרי שירות קרבי, להתמודד לבד עם פוסט-טראומה. תקציבים יש, סדרי עדיפויות צריכים שינוי.