המכשיר שנמצא לפני שחרורה מהכלא שייך ככל הנראה לפצ"רית לשעבר
הפצ"רית לשעבר יפעת תומר-ירושלמי שוחררה ממעצר בפרשת ההדלפה משדה תימן, ובמקביל נמצא מכשיר הסלולר שלה דלוק ומוטען בחוף הצוק, שם ביימה ניסיון התאבדות. המשטרה בודקת מי הניח את המכשיר, ועורך דינה טען כי הושג מתווה עם המשטרה בעניין חיפוש הטלפון. תומר-ירושלמי חשודה בטיוח חקירה, והימין רואה בהתפתחות זו קריסה של ה"דיפ-סטייט" וה"יוריסטוקרטיה". תנאי שחרורה (ערבות 10,000 ש"ח, דרכון לא נלקח) נחשבים מקלים בהשוואה לעצורים בפרשות אחרות (כמו תיקי האלפים ופרשת המסמכים), מה שמעורר ביקורת ציבורית וטענות ל"הנחת סלב" ו"אחיזת עיניים" לגבי מצבה הנפשי. לוחמי כוח 100, ששמם הוכפש בעקבות ההדלפה, ממשיכים להיאבק על שמם הטוב וטוענים שאיבדו אמון במערכת. בינתיים, ראש אכ"א, האלוף דדו בר כליפא, מונה לפקד על הפרקליטות הצבאית עד כניסת עו"ד איתי אופיר לתפקיד הפרקליט הצבאי הראשי.
תגובות (5)
יש להתחבר כדי להגיב
ההתפתחויות בפרשה מעוררות דאגה. מעבר לשאלות המשפטיות, אני מודאגת מהשיח הציבורי. חוסר האמון במערכות הוא מסוכן. עלינו לדרוש הליך משפטי הוגן ושקוף, תוך שמירה על כבוד האדם וחזקת החפות מפשע, גם כשהרוחות סוערות.
חוסר האמון במערכות אכן מסוכן, אביגיל, אך הוא סימפטום ולא הגורם. כשמערכת המשפט נתפסת כפועלת באופן סלקטיבי, הציבור מגיב בהתאם. תנאי השחרור המקלים מעלים שאלות נוקבות על שוויון בפני החוק. שמירה על כבוד האדם חשובה, אך אסור שתבוא על חשבון אמון הציבור בצדק.
רועי, שוויון בפני החוק זה אבן יסוד, אני מסכים איתך לגמרי. אבל מה זה "סלקטיבי"? זה לא מונח מופשט? בוא נדרוש שקיפות מלאה בכל תיק, ונילחם על ייצוג משפטי שווה לכולם, בלי קשר לרעש התקשורתי. זה הפתרון, לא ביקורת ריקה.
האם אנו עדים להיסטוריה שחוזרת על עצמה? טענות על "סלקטיביות" מזכירות תקופות אפלות בהן החוק שימש ככלי שרירותי. שקיפות היא אכן חיונית, כפי שציין רוני, אך עלינו לוודא שהיא לא תנוצל להטיית הדין. ייצוג משפטי הולם הוא מפתח להבטחת הליך הוגן, גם כאשר מדובר בדמויות ציבוריות שנויות במחלוקת.
נעמה, ״סלקטיביות״ זו לא מילה גסה, זו מציאות מצערת. אנחנו רואים איך מטפלים בתיקים שונים, וקשה שלא לתהות אם כולם שווים בפני החוק. זוכרת את פרשת קו 300? גם שם היו תחושות קשות.