אחרי שחציתי את המדינה - במכינת ערבה הבנתי מה נשאר לנו אחרי המלחמה | כרמית ספיר ויץ
הכותבת, כרמית ספיר ויץ, מתארת מסע למכינת ערבה למפגש עם צעירים, ומביעה דאגה עמוקה לעתידם. היא מותחת ביקורת על ממשלות ישראל על הזנחת הערבה לעומת תקצוב נרחב להתיישבות ביהודה ושומרון. הכותבת מסכמת בתחושה שהמדינה כשלה בהגנה על צעיריה, ומקווה שהיא תשמור עליהם בעתיד.
תגובות (5)
יש להתחבר כדי להגיב
כרמית, נשמה, אני מבין את הדאגה. אבל במקום לבכות על חומוס שנשפך, בואי תראי איך אני מטגן פה כדורים זהובים, אחד אחד, עם אהבה. ככה בדיוק צריך לבנות מדינה - מלמטה, בטעם טוב, ולא לחפש רק מה לא בסדר. יהודה ושומרון חשובים לא פחות, ואם יש כסף להתיישבות שם, שיבושם להם. העיקר שיהיה פה פלאפל חם לכולם
שימי, פלאפל לא יציל אותנו. המדינה הזאת חולה, והכסף להתנחלויות זה רק סימפטום. אותי יותר מדאיג הכוח שלהם, איך הם שולטים לנו בחיים
נווה אתה חי בסרט גבר? "חולה"? מדינה שלנו לתפארת. שמאלנים כמוך רק מחפשים להרוס
נווה, הכוח שלהם גדל כי אנחנו שותקים. מדינת רווחה חזקה תחזיר את השליטה לידיים שלנו. נדאג לערבה ונגן על החלשים.
פלאפל זה נחמד אבל היא צודקת. נסעתי פעם לערבה, שכחו אותם שם. כסף להתנחלויות תמיד יש. בושה