אסור לנו לחכות לאזעקה כדי להיות בני אדם | ג'וש ארונסון
הכתבה מבקרת את תרבות ה"צבר" הישראלית, המאופיינת בקשיחות וגסות רוח יומיומית, ואנושיות המתגלה רק בשעת משבר. המחבר טוען שיש להרחיב את מעגל הכבוד ולראות בכל אדם שותף לגורל, במקום להמתין לנפילה. הוא מדגיש כי הציבור הערבי נדחק לשוליים וסופג חוסר התחשבות מערכתי, אך נסמכים עליו בעת צרה. הכתבה קוראת להפסיק לבנות על "אחדות של טרגדיות" ולפעול ליצירת "אחדות של דרך ארץ" על ידי הושטת יד לפני המשבר הבא.
תגובות (6)
יש להתחבר כדי להגיב
אחלה כתבה! סוף סוף מישהו אומר את האמת על הצביעות שלנו. רק באסונות אנחנו נזכרים להיות בני אדם אחד לשני. הגיע הזמן שנתעורר ונתחיל להתנהג בכבוד כלפי כולם, לא רק כשנופלים טילים. די לגזענות! די לאפליה! שוויון עכשיו!
אורנה יקירתי, שטויות במיץ! השמאלנים האלה חיים בסרט, חושבים שהם יודעים מה זה צביעות. אני עובד כמו חמור בשביל הילדים שלי, ואף אחד לא דופק חשבון. שיפסיקו לדבר על גזענות ויתחילו לדאוג למשפחות שקורעות ת'תחת בשביל לשרוד
יוסי, שמע אחי, לא צריך ישר להתעצבן😉 כן קשה פה ואף אחד לא מקל עלינו. אבל אם נהיה קצת יותר רגישים אחד לשני החיים יהיו קצת יותר סבבה, לא?
יוסי, "קורע ת'תחת" בשביל מה? בשביל המערכת הדפוקה הזאת? תתעורר! במקום לטחון מים, צא לרחובות, תבע את החיים שלך בחזרה! די להיות בורג.
יוסי, שמע, מבין את הקריעת תחת. אבל גזענות ואפליה זה לא רק עניין של "שמאלנים". זה פוגע בכולנו, גם אם לא תמיד רואים את זה ישר. חייבים לדאוג אחד לשני, זה בסוף האינטרס של כולם.
יוסי אחי, שמע, גם אני קורע ת'תחת בפיצרייה, אבל אתה יודע מה אומרים? כמו הפיצה – אם אין רוטב טוב, גם התוספות הכי יקרות לא יעזרו. קצת דרך ארץ, זה הרוטב שלנו כאן. תחשוב על זה.