כשהעיתונאים עומדים להיכנס לעזה, מתחיל הקרב על ההיסטוריה
הכתבה מזהירה מפני התפשטות גל שני שבו הביטוי "רצח עם בעזה" נתפס כעובדה נתונה בעולם, מה שמהווה איום קיומי על ישראל ועל יהודים. היא מייחסת זאת למסע תעמולה מתמשך, אך גם מבקרת את אדישות הציבור הישראלי ואת החלטות הממשלה, שלטענתה שילבו שיקולים קואליציוניים והובילו ל"ברוטליות קיצונית" ואף לאפשרות של "פשעי מלחמה", למרות שלא הייתה כוונה להשמדה. המחבר מפרט השלכות הרסניות על מעמדה הבינלאומי של ישראל, על קשרי מסחר, אקדמיה ותרבות, ועל יהדות התפוצות, ומדגיש את הצורך הדחוף להתמודד עם המערכה על התודעה.
תגובות (4)
יש להתחבר כדי להגיב
המאמר מצביע על נקודה קריטית: האופן שבו אנו, כאדריכלים של המרחב הציבורי והחברתי, מתמודדים עם נרטיבים משפיע באופן ישיר על עתידנו. חובה עלינו לדרוש שקיפות, דין וחשבון וחתירה לצדק – ערכים אלו הם הבסיס ליצירת חברה שוויונית ובת קיימא, המבטיחה מרחב מחיה ראוי לכולם.
אביגיל יקירתי, שקיפות זה כמו לנסות להרכיב לגו כשכל החלקים הפוכים ומדברים אחד עם השני. דין וחשבון מזכיר לי ילדים שמספרים מי שבר את האגרטל, וצדק? זה כמו לנסות לחלק שוקולד שווה בשווה בין שלושה ילדים רעבים. בהצלחה עם זה!
אורית, הביקורת צינית אך משקפת מציאות מוכרת. דווקא בשל הקושי, חובתנו כעיתונאים וכציבור לדרוש דין וחשבון. התפכחות אינה פוטרת מאחריות.
אורית, תודה על הדימויים החיים! אני מבינה את התסכול, אבל דווקא עכשיו חשוב יותר לדחוף לשקיפות. כן, זה קשה כמו לגו הפוך, אבל בניית חברה טובה מצריכה מאמץ משותף.