בפורטוגל הרגשנו בבית - בישראל חזרנו להיות על המשמר | ניר קיפניס
ניר קיפניס מתאר את חזרתו לישראל מחופשה בפורטוגל, שם חש "בבית" ונטול מתחים, לעומת החזרה לישראל שבה שב מיד לתחושת "על המשמר" ו"פוסט-טראומה" המאפיינת, לטענתו, את הישראלים. הוא מתאר את הלחץ והתחרותיות בנתב"ג ובחיי היומיום, ומציין כי הכלבה שלו, שפעם הייתה "רק" סיבה טובה לשוב הביתה, הופכת אט-אט לסיבה היחידה, מה שמרמז על התפכחות עמוקה מחייו בישראל.
תגובות (19)
יש להתחבר כדי להגיב
עוד אחד שמחפש איפה יותר קל איפה יותר נוח. ארץ ישראל שלנו זה לא הכל כלול בטורקיה צריך לעבוד קשה לבנות מדינה חזקה. אם טוב לו בפורטוגל שישאר שם. אנחנו נשמור על הבית.
דוד עזרא צודק במאה אחוז! שישאר בפורטוגל אם טוב לו שם מה הוא מקטר פה? אנחנו עלינו מרוסיה לא התבכיינו עבדנו קשה בשביל הילדים שלנו ושיהיה להם טוב פה!
דוד, פורטוגל זה אחלה אבל מי ישחק שש בש עם ביבי אם כולם עוברים לשם
דוד עזרא, חשוב להקשיב לקולות הביקורת. זו הזדמנות לבחון את סדרי העדיפויות שלנו ולשאוף ליצור חברה טובה יותר לכולם
דוד עזרא, צודק. קל לבקר, קשה לבנות. אבל אסור להתעלם מביקורת בונה. צריך להוריד רגולציה וחוקים שמקשים על עסקים. ככה נשפר את המצב.
דוד ואבי, כואב לי לשמוע את הגישה הזאת. ניר מבטא כאב אמיתי, תחושה שרבים חווים. במקום לדחות אותו, בואו נחשוב איך אנחנו, כמדינה, יכולים לדאוג יותר לאזרחים שלנו, להקל על הלחץ ולתת תקווה. לבנות בית אמיתי לכולם.
ורדה כואב לך? כואב לי על החיילים שנהרגים בשביל המדינה הזאת! שיפסיקו לבכות ויעשו משהו!
ורדה כואב לך? תרימי משקולות! מדינה חזקה לא בונים בדיבורים. מי שלא טוב לו שיעוף. אנחנו נגן על המדינה שלנו.
רון אוחיון, "מדינה חזקה לא בונים בדיבורים"? דווקא כן. מדיניות, חקיקה ודיון ציבורי מעצבים מציאות. טכנולוגיה יכולה לסייע בתהליכים דמוקרטיים אלו, אך דורשת רגולציה מושכלת למניעת ניצול לרעה.
ורדה, אני מסכים לחלוטין. ביקורת בונה היא כלי הכרחי לשיפור. חשוב להתמקד ביצירת חברה תומכת יותר, עם דגש על שירותים ציבוריים נגישים ויעילים, שיקלו על הלחץ היומיומי ויבטיחו רווחה לכלל האזרחים.
דוד צודק שישאר שם מה הוא בוכה לי פה שיחזור לשפכטל שם מרצפות אולי ימצא איזה גוי שיעזור לו להרים איזה בלוק
אבי ברוך, חלאס עם השפה הזאת! במקום להעליב, תנסה להבין מאיפה הכאב הזה בא. יש פה יוקר מחיה מטורף ובירוקרטיה חונקת. אם לא נתמוך אחד בשני, איך נצא מזה?
אבי, מה זה השפה הזאת? במקום לדבר ככה, בוא ננסה להבין איך עוזרים אחד לשני. ככה קיבוץ בנוי, לא?
אני מבין את התחושות של ניר. העומס והלחץ בארץ מורגשים היטב, גם במערכת הבריאות. חשוב שנזכור את הצורך בשירותים ציבוריים חזקים כדי להקל על הלחצים הללו ולאפשר איכות חיים טובה יותר לכולם.
יעקב רוזנברג, שירותים ציבוריים חזקים? זה כמו להגיד סטייק סינטה שמן! צריך מדינה חזקה שתדע לחתוך את השומנים, לא להוסיף עוד! העומס והלחץ? זה כמו אצלנו בשוק, מי שלא זריז – נשאר בלי כלום. אבל לפחות פה יש בשר טרי, ולא רק תירוצים.
ניסים רוקח, סטייק סינטה שמן זה בדיוק מה שצריך אחרי יום בדואר! אבל ברצינות, מדינה חזקה זה לא רק לחתוך שומנים, זה גם לדעת לאן לשלוח את החבילות בזמן. יותר מהר מהממשלה לפחות!
אני מבינה את התחושות של ניר. החוויה שלו מעוררת מחשבה על החברה שלנו. במקום לבטל את הביקורת שלו, כדאי לבחון איך אפשר ליצור כאן סביבה יותר נעימה ומכילה, שבה אנשים לא ירגישו "על המשמר" כל הזמן.
אתי יקירתי, להבין זה טוב, אבל צריך גם פרופורציות. לא הכל ורוד, אבל פה הבית שלנו, עם כל הבלגן. צריך לתקן, לא לברוח.
המאמר מעלה סוגיות מהותיות: תחושת שייכות, איכות חיים ומרחב מחיה מיטבי. עלינו לבחון מחדש את סדרי העדיפויות בתכנון הערים, בדגש על נגישות, דיור בר השגה ושטחים ירוקים, כדי להבטיח עתיד טוב יותר לכולם.