המיתוס המשפטי שמתנגדי רה"מ מעדיפים לשכוח והקשר לפרשת קו 300

הכתבה מפריכה את טענת מתנגדי חנינה לראש הממשלה בנימין נתניהו, לפיה חנינה מחייבת הודאה באשמה ופרישה מתפקיד, תוך התבססות על פרשת קו 300. היא מראה כי בפרשה זו, בכירי השב"כ, כולל אברהם שלום ואהוד יתום, לא הודו באשמה (יתום אף המשיך לשרת בתפקידים בכירים שנים רבות), והחנינה ניתנה משיקולים ממלכתיים למניעת פגיעה בשירות הביטחון הכללי, ולא כתנאי להודאה או פרישה. הכתבה מדגישה את ההבדל בחומרת האישומים (חשד להריגת מחבלים בפרשת קו 300 לעומת חשד לקבלת סיגרים ושמפניות במקרה נתניהו), וטוענת כי הדרישות מנתניהו הן "דרישה פוליטית עכשווית" ולא כלל משפטי. היא מסכמת כי הדיון בחנינה לנתניהו צריך להתמקד ב"שיקולים ממלכתיים" של טובת המדינה, יציבות מערכות השלטון ואמון הציבור, בדומה לפרשת קו 300, בהתחשב בשירותו הציבורי רב השנים של נתניהו.