התפרקנו לשלולית של דמעות: אחרי שנתיים, האור הביס את החושך

הכתבה היא עדות אישית של אחיו של אביתר, חטוף ששוחרר, המתארת את המסע הרגשי מטראומה וחרדה עמוקה לתקווה וריפוי. המחבר מתאר את שנתיים ה"אכזבות" מול ארגון טרור אכזר, את רגע קבלת החדשות על העסקה כרגע של חרדה ולא רק הקלה, ואת ההתפרקות הרגשית עם זיהוי אחיו על המסך. הוא מתאר אובדן קולו למשך שבעה ימים כביטוי פיזי לצורך להשתחרר מתפקיד "קולו של אחיו" ולחזור לעצמו. הכתבה מסתיימת במסר של ריפוי, נשימה עמוקה, איחוי פצעים, וחיבור לחג החנוכה כסמל לאור המביס את החושך ולזכירה שניסים קורים, תוך הדגשה שהמסע האישי והלאומי טרם נגמר.