בין חזית הלחימה לחזית הצמיחה: ישראל זקוקה לתקציב של פעם בדור
תקציב 2026, שאושר בממשלה, מתואר כאחד הגרועים, המאכזבים ונטולי החזון בתולדות המדינה, המסתפק בהישרדות כלכלית במקום לנצל את סיום המלחמה כמנוף לצמיחה אגרסיבית. למרות חוסן כלכלי שהופגן במלחמה, עלותה הגדילה את הגירעון ונטל החוב, מה שמחייב תוכנית אסטרטגית נועזת. המאמר קורא לממשלה להחזיר את היציבות הפיסקלית באמצעות קיצוצים בהוצאות לא יצרניות והשקעה בפרויקטים מניבי פריון, לאמץ "מסלול מהיר" לפרויקטי תשתית לאומיים, לשקם ענפי ליבה כמו הבנייה (כולל תיעוש והכשרת כוח אדם מקומי), ולהשקיע בביטחון מזון. בנוסף, נדרש "חוזה חברתי חדש" שיעודד שירות לאומי/צבאי תמורת הכשרה מקצועית, כדי לנצל את פוטנציאל כוח העבודה החרדי והערבי. המסקנה היא שתוכנית ההתאוששות חייבת להיות ברית מוסרית שתעמיד במרכז את האזרח התורם לביטחון ולפריון, לחלוקה הוגנת של פירות הצמיחה.
תגובות (1)
יש להתחבר כדי להגיב
חייבים להפוך את האתגר הזה להזדמנות אמיתית לשינוי! תקציב 2026 יכול להיות נקודת מפנה אם נפעל בשיתוף פעולה בין המגזרים כדי להשקיע בחינוך טכנולוגי, הכשרה מקצועית ופתרונות בריאות חדשניים. זה הזמן לחוזה חברתי חדש שייתן כלים לאוכלוסיות מוחלשות להשתלב בשוק העבודה.