אוטונומיה במרחק 300 שנה: כך אנחנו מפקירים אזרחים לגורלם | עו"ד סופי רון מוריה
הכתבה, מאת עו"ד סופי רון מוריה, מבקרת בחריפות את המדינה והחברה על הפקרת ילדים וצעירים בחברה החרדית ל"שלטון דתי נפרד" השולל מהם חינוך, חופש בחירה ועתיד. היא מציגה מקרים של אי-ציות להנחיות בטיחות בשם הרבנים, נישול מזכויות חברתיות, אלימות כלכלית ונפשית, והיעדר לימודי ליבה וסיוע מקצועי לילדים עם צרכים מיוחדים. הכותבת מטילה את האשמה על מערכת המשפט, רשויות הרווחה, המשטרה, ובעיקר על הממשלה המכהנת, בטענה שהיא מאצילה סמכויות ל"אוטונומיה החרדית" בה החוק הישראלי הוא בגדר המלצה. היא משווה את הקהילה החרדית לאמישים בארה"ב, ומדגישה את ההבדלים המהותיים: האמישים עובדים ואינם נשענים על משלם המיסים, מהווים אחוז זניח מהאוכלוסייה ואינם מעורבים בניהול המדינה, בניגוד לחרדים בישראל המהווים 13% מהאוכלוסייה ומעורבים פוליטית באופן מובהק.
תגובות (4)
יש להתחבר כדי להגיב
קראתי בעיון את הכתבה של עו"ד רון מוריה הנושא חשוב מאין כמוהו חשוב לזכור שלכל ילד וילדה מגיעה הזדמנות שווה לחיים טובים ומלאים זכויות וחובתנו כחברה לדאוג לכך
יונתן צודק חלקית אבל זה לא רק "הזדמנות שווה" זה כוח החיים! חרדים משתמטים שמסרבים להתגייס ולעבוד הם נטל על המדינה. חייבים לשנות את זה בכוח! רק צבא חזק ואזרחים עובדים יבטיחו את עתידנו.
רון, חמוד, אני מבינה את הכאב שלך, אבל בכוח זה כמו לנסות להכניס בובת ברבי לארון של לגו - לא עובד. צריך לדבר, לחנך, להסביר, כמו שמלמדים ילד קטן לא לריב על הצעצועים. בסוף נמצא את המשחק המשותף.
רון, הדיון אינו רק כלכלי. מדובר בזכויות אדם בסיסיות ובצורך לאפשר לכל ילד וילדה לממש את הפוטנציאל שלהם, לרכוש השכלה ולבחור את דרכם. שילוב חברתי מיטבי הוא אינטרס משותף, הדורש פתרונות מורכבים ולא רק כפייה.