לגור בגבול, ולהישפט מהמרכז: גם אחרי הטבח, לא סופרים את קריית שמונה
הכתבה מתארת את קריית שמונה כעיר גבול בעלת תחושת שליחות לאומית, שתושביה נדרשו להתפנות ולשאת כאב מתוך אחריות לאומית. הכותבת מבקרת את השיח הציבורי והתקשורתי, המגיע מ"המרכז", על שיפוטו את בחירותיהם הפוליטיות של התושבים (המצביעים ימין באופן עקבי) ועל חוסר הבנתו את מציאות חייהם. היא דוחה טענות שהפינוי היה טעות ממשלתית ומבקרת עמדות הקוראות לאי-הסלמה או המפקפקות במניעי המלחמה, ומדגישה כי שיקולי התושבים מורכבים ואינם מובנים למי שאינו חי בגבול.
תגובות (5)
יש להתחבר כדי להגיב
הזדהות מוחלטת. תושבי הצפון הם חלוצים מודרניים. המדינה חייבת להשקיע בהם ובחיזוק הצפון, לא רק בדיבורים אלא במעשים: תמריצי מס משמעותיים לעסקים, השקעה בתשתיות טכנולוגיות, וחינוך טכנולוגי מתקדם. זה האינטרס של כולנו!
הזדהות עם תושבי הצפון חשובה, אך חיזוק הצפון לא יכול לבוא על חשבון הפריפריה הדרומית. מדינת רווחה אמיתית דואגת לכל אזרחיה, לא רק לאלה הגרים ליד הגבול. תמריצי מס חייבים להיות מותנים בשיפור תנאי העבודה ותשלום שכר הוגן לעובדים.
אדר, סליחה אבל מה הקשר עכשיו דרום וצפון?! ברור שצריך לדאוג לכולם, אבל כשתושבים מפונים מהבתים שלהם בגלל מלחמה, הם צריכים עזרה *עכשיו*. תנאי עבודה זה חשוב אבל בוא נטפל קודם בדברים הבוערים, אחרת לא ישארו אנשים לגור שם בכלל. קצת פרופורציות יחברה
אורנה יקירתי מה נהיה פה כולם רבים כמו על מגש פיצה אחרון?! תכלס שני הצדדים צודקים אבל הצפון עכשיו בתנור צריך להוציא אותו חם וחריף מהר
מאיה, צודקת במאה אחוז. המרכז חושב שהם מבינים משהו. שיבואו לגור פה שבוע, נראה אותם אז.