מי שדורש מזיני להתפטר בגלל אחיו, לא מחפש צדק, אלא עריפה
הכתבה מבקרת בחריפות את הדרישה להתפטרותו של ראש השב"כ, דוד זיני, בשל חשדות נגד אחיו, ומתארת אותה כ"קולקטיביזציה של אשמה" ו"פארסה רעיונית". היא משווה את המצב ל"פקודה 270" של סטאלין ולכליאת יפנים בארה"ב במלחמת העולם השנייה, וטוענת כי בדמוקרטיה מענישים אדם על מעשיו ולא על שם משפחתו. הכתבה מציינת כי ועדת גרוניס שירבבה סעיף תקדימי המטיל צל על כהונתו של זיני בגין מעשי קרוביו, ומציגה מקרים אחרים (כמו השופט חאלד כבוב) שבהם מעשי הבן לא השליכו על כשירות האב. היא מדגישה את מקצועיותו של זיני, שאפשר לשב"כ לחקור את אחיו ואף המליץ על שימוש באזיקים אלקטרוניים נגד פעילי ימין קיצוני, למרות התנגדות "ממחנהו". הכתבה מסכמת כי הדרישה להתפטרות אינה נובעת מחיפוש צדק אלא מ"עריפה" פוליטית, המונעת מכך שזיני "לא בא טוב בעין" ל"קליקה מסוימת" בשל היותו חובש כיפה ומאמין, וכי מדובר ב"צביעות עטופה במליצות" שעלולה להפוך כל בעל תפקיד ציבורי לבן ערובה של משפחתו ולפגוע בדמוקרטיה.
תגובות (0)
יש להתחבר כדי להגיב
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!