"לפני השינה לבנות יש שיחה קבועה: 'מאיפה יבואו המחבלים? איפה הכי בטוח לישון?'"

הכתבה מציגה ראיון עם לילך נפתליהו, בת 43, מפונה מקיבוץ נירים, המתארת את הרגלי השינה והפחדים של בנותיה (11, 8, 4) ושל עצמה מאז 7 באוקטובר. בנותיה ישנות איתה, שואלות על מחבלים ועל מקומות בטוחים, לאחר שאביהן נלחם במחבלים בביתם בנירים. לילך, שסבלה מחרדה כל חייה עקב מגורים ליד הגבול, מתארת קשיי הרדמות, נטילת כדורי הרגעה, ושינה בדריכות. היא מציינת שההבטחה לביטחון ('הבית נעול, יש גדר וחיילים') התנפצה, ואין לה עוד את הפריבילגיה להבטיח לבנותיה הגנה. למרות הפחדים, היא מתכננת לחזור לנירים למען הקהילה ולימודי הבנות, וכרגע נוסעת איתן מדי יום מרוחמה ומתאמנת לחזור בהדרגה, כולל שינה בממ"ד אצל אמה.